המרצה וחוקרת האומנות, נורית סירקיס בנק שוחחה עם רחל פסטג ב"עניין משפחתי", על חזרתה בתשובה. "יש לכל העולם תודעה משותפת. כשיהודי אחד חושב מחשב או עושה מעשה זה משפיע על כל נשמות ישראל. אני מרגישה שסיפור התשובה שלי זה הנשמה שחוזרת לאכסניה שלה".

לדבריה "מבחינתי, חיי לא התחילו בלידה בבוסטון לפני אי-אילו שנים, אלא באבות אבותי ודורות קודמים. כל יהודי יגיד לך שסבא שלו היה רב. לכל אחד יש את המורשת. גם אלה שבוחרים לחיות חיים אחרים".

היא סיפרה: "זה היה בשנת תשנא 1991. הייתי בחיפוש אחרי הנושא לדוקטורט שלי. סיימתי את התואר הראשון והשני בפילוסופיה ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית וסיימתי את כל חובות הלימוד לדוקטורט, והיה לי חשוב לכתוב על אומן שהחשיבה שלו עמוקה מאוד והוא מחדש. בכל אחד מהאומנים שחיפשתי ראיתי אלמנטים שכבר ראיתי קודם, הכל קצת חזר על עצמו".

"יצאתי למסע לאירופה עם רשימה של מוזיאונים ועברתי ארץ ארץ. הייתה תערוכה אחת שבכל פעם שנתקלתי בשמה אמרתי לעצמי ששם לא אמצא את מבוקשי. 'החוויה היהודית במאה העשרים'. הרגשתי אשת העולם הגדול. הייתה לי התנגדות פנימית שלא הבנתי אותה. שאלתי את עצמי איך הייתי נוהגת אם היו קוראים לזה 'החוויה היפנית' – התשובה הייתה שהייתי הולכת. אז אמרתי אוקי אני אלך.

"ושם בתוך התערוכה עברתי חוויה עצומה וגדולה בשאלת הזהות שלי. כל יצירה צמררה אותי מכף רגל ועד ראש. היו שם יצירות כואבות מאוד. המאה העשרים הייתה כואבת במיוחד עבור עם ישראל".

האזינו